על ספריו של ג'ונתן פרנזן: 'התיקונים' ו'חירות'.

על ספריו של יונתן פרנזן- 'תיקונים' ו'חירות'.שני ספריו של יונתן פרנזן: "תיקונים" ו"חירות"- מספרים את סיפורן של משפחות אמריקניות מהמעמד הבינוני. משפחות שמעטפת חייהן נראית לכאורה מושלמת: בתים יפים ומטופחים בפרבר אמריקני, מוצרי צריכה ונוחות, מכוניות, טיסות, חגים משפחתיים. כל מה שמתמצת, למעשה, את החלום האמריקני המבוסס על חירויות הפרט, שפע כלכלי וחיי משפחה מאושרים.אך מאחורי המעטפת הסולידית והמוצקה של משפחה בורגנית טיפוסית, מסתתרים סודות, תככים, מועקות, חשבונות ישנים, צלקות וזיכרונות כואבים – שכל הדמויות 'סוחבות' איתן והן שמעצבות את זהותן והשקפת עולמן.אך זהו היופי שבסיפור, כי זהו הסיפור של כולנו: האנושיות, החולשות, תחושת ההצלחה, ולעתים הכישלון שמלווה אותנו. ועם זאת, החתירה האנושית קדימה: לתיקון, השלמה ושיפור, הנובעת מאופטימיות אנושית בסיסית ומיצר החיים.

הספרים נדרשים לדילמות שכולנו מתחבטים בהם בחיי היום: כיצד לטפח זוגיות ואהבה ולשמור על יחסי כבוד בתוך המשפחה והזוגיות, נאמנות ומסירות למקום העבודה והגבולות שבין החיים הפרטיים למקור הפרנסה, מהם המסרים החשובים שנעניק לילדינו, והאיזון שבין חומר לרוח ולערכים הומניסטיים. בספרים עולות סוגיות כגון: באיזו מידה חברת השפע האמריקנית והמערבית מובילה את עצמה לעתיד טוב יותר מבחינה חברתית ומהי משמעותה של ערבות הדדית- חברתית ואף מדינית? האם היא בבחינת מטבע לשון חסרת משמעות, או שהיא עדיין קיימת וכיצד היא באה לידי ביטוי בחיי הקהילה, החברה, ואף בקשרי הגומלין בין מדינות?מובלעת בספרים ביקורת חברתית על חברת השפע והצריכה המוגברת ועל המלכוד הטמון בה. היא מסתמנת כמבטיחה של האושר האולטימטיבי, אך זהו תעתוע כוזב. מכאן שיש בסיפורים הללו קריאה חתרנית לאורח חיים אחר, צרכני ובזבזני פחות, וערכי ומוסרי יותר.

בחלקים מסוימים דומה שהמחבר מתריע על כך שהחברה המערבית דוהרת אל פי תהום מבחינה סביבתית -משום שהיא מחסלת את כל המשאבים המתכלים של כדור הארץ.מסר מוסרי מוצפן בתוך הסיפורים על יחסי הורים וילדיהם, וביקורת על כך שהורים מבוגרים נזנחים על-ידי ילדיהם בזקנתם. ההזנחה אינה ברוטלית ואלימה, והיא מעוגנת באלף ואחת סיבות 'לגיטימיות': מרחק פיזי, לחץ עבודה של הילדים הבוגרים, לעתים התנגדות בני הזוג לקשר קרוב ולביקורי חג – אך היא מהדהדת בסיפור ומעמתת את הקוראים עם הסוגיה הרגישה הזו בחייהם.

ישנה גם ביקורת על אובדן הערכים והחמלה, בייחוד מצד המעמד העשיר, המפונק- אשר גדל ללא מצפן ערכי. הערכים החומריים בעידן המודרני נמצאים במאבק תמידי מול הערכים האנושיים והמוסריים, ובמקרים רבים הם מנצחים.

הספרים אינם חפים מאירוניה דקה וציניות שרק מעצימים את המסר. על הכוונת של פרנזן נמצאים התאגידים הגדולים השולטים בכלכלה הגלובלית ושולטים על אמצעי התקשורת והמדיה. הוא יוצא חוצץ כנגד הניצול הציני של חלשים- אנשים ומדינות כאחד. פרנזן אינו 'עושה הנחות' למונופולים הגדולים, לפוליטיקאים ולאילי ההון -שלנגד עיניהם עומדת מטרה אחת ויחידה- עשיית ההון, והמחיר החברתי, הסביבתי והאנושי שמשלמת החברה האנושית בגין התנהלות זו.

בספר ישנה התייחסות ביקורתית לסטריאוטיפים, גזענות ודעות קדומות, שבגאונותו הוא מצליח להוכיח שכולנו נגועים בהם, במידה זו או אחרת. אך המסר החשוב שלו הוא: החתירה להיות אדם טוב יותר, והאמונה שכל עוד אדם חי ונושם- בכוחו ואחריותו לשנות את איכות חייו ולהיות אדם מוסרי יותר, תורם לחברה, ובכוחו לתקן חברה.עוצמתם של הספרים בכך שהם מספרים סיפורים קטנים על אנשים פרטיים, אך בפועל, פורשים את חולייה של החברה האנושית בעידן השפע והכלכלה הגלובלית. פרנזן זורע רמזים ושלטי דרכים מטפוריים – על הדרך שבה אנשים מבצעים "תיקונים" בחייהם, שהם כאדוות המשפיעות על סביבתם המשפחתית, הקהילתית ואף המדינית. ובכך טמון מסר של תקווה לעתיד טוב יותר מבחינה ערכית ומוסרית לחברת השפע המערבית.

25Ricki Shiv, Ariella Ritter ו23 נוספים7 תגובותלייקתגובהשתפי

אודות המחבר

השארת תגובה