להתחבר לילד שבנו

רבים מאתנו שואלים את עצמם בבגרותם: לאן נעלם הילד שבי?  היכן השמחה, ההתלהבות, האופטימיות, הספונטניות והיצירתיות שאפיינו אותנו בצעירותנו?

משהו וודאי קורה לנו במסלול ההתבגרות והחיים, שהופך אותנו ל"ריאליים", הגיוניים ומעשיים – באופן שמכרסם ביכולת ההתלהבות הבסיסית וההתחדשות שלנו. ההתבגרות וראיית המציאות נכוחה,  הגם שהיא חיונית וחשובה – פוגמת פעמים רבות ביכולתנו  להתלהב, ליזום פרויקטים חדשים, ליצור, לבנות, ולחלום.

לוצ'ינה קפצ'יונה, מחברת הספר 'הילד שבך' (בהוצאת אח) כותבת: 'הילד הפנימיחי בתוך כל אחד מאיתנו. הוא החלק העליז, האינטואיטיבי, והיצירתי שבנו החווה את הרגשות. "הילד הפנימי", המוסתר בדרך כלל מתחת לאישיותנו הבוגרת, מחזיק את המפתח לאינטימיות במערכות יחסים, לבריאות פיזית ורגשית, להיחלצות מהתמכרויות, וליצירתיות ולחכמה של העצמי הפנימי שלנו'. (הספר 'הילד שבך', מחברת לוצ'ינה קפצ'יונה, תרגום מנס, בת שבע, הוצאת אח בע"מ., 1997).

איני מבקשת, חלילה, להמעיט בערכה של החשיבה ההגיונית, הניתוח הלוגי, והכרת המציאות, אך בל נשכח שרכיבים מהותיים ו'טבעיים'- בחיינו ראשיתם בחלום (שלנו, או של אחרים). החל בסביבתנו הטכנולוגית, וכלה במדינה שאנו חיים בה, שרק לפני 100 שנים הקמתה נחשבה כאגדה שהגשמתה נתפסה כאשליה. הגשמת הפנטזיות שלנו אפשרית ותתממש – במידה ונבנה תשתית ארגונית מתאימה כדי ליישמם: מהלכים קטנים וצעדים מחושבים בדרך להגשמתם.

לאו דזה, הפילוסוף הסיני אמר בהקשר זה: 'גם מסע של מאה אלף ק"מ מתחיל בצעד הראשון…"

אנשים רבים מדי מוותרים מראש על חלומותיהם, כשהם מעמידים על כף המאזניים את החלום והחזון מול התנאים האובייקטיביים – שמסתמנים כמכשולים בלתי עבירים ובלתי אפשריים. בכך טמונה טעותם. השיקולים הקרים משקרים. הם אינם מביאים לידי ביטוי את הלהט האנושי, את הנחישות, את כוח הרצון שמכניע, במקרים רבים, את כל המכשלות. בתחילת דרכה של התנועה הציונית היו מנהיגיה, ובראשם הרצל, לא יותר מאשר 'חולמים' ו'בלתי מעשיים', ואף ספגו ביקורת בשל כך. אך אלמלא 'הפנטזיה הלאומית' שלהם- לא היינו היום חלק ממשפחת האומות. המסקנה המתבקשת – אם נאבד את היכולת האנושית הקסומה, הילדותית והתמימה משהו- לחלום ולברוא לעצמנו מציאות שאנו משתוקקים אליה, נאבד את טעם החיים. יתרה מכך. אני מאמינה שכאשר אדם חש שעליו ללכת בדרך מסוימת, הוא מקבל את תמיכת היקום. אין בכך תעודת ביטוח, אך חייבים לפחות לנסות.

כבוגרים, מוטלת עלינו המחויבות כלפי עצמנו – למצוא ולמצות את הדרכים  להתחדשות, לצמיחה, ולהנעה קדימה בהתלהבות בכל התחומים. אנו יכולים לעשות זאת בדרכים רבות ומגוונות, המהוות מקור להנאה ואנרגיה חיובית: ספורט, ים, התנדבות, קריאה, טיול בחיק הטבע,  ריקוד, טיולים, נגינה או הקשבה למוסיקה, סדנאות, לימודים, יצירה בתחומים שונים ועוד אלף ואחת דרכים נוספות- הן רק מעט דוגמאות מתוך שלל האפשרויות. עלינו רק לבחור, ובלבד שלא נחוש "תקועים" בחיינו. כל המחקרים הרפואיים מצביעים על הקשר הישיר בין תחושת האופטימיות, השמחה, ותחושת המשמעות בחיים- לבין בריאות, אריכות ימים ואיכות חיים (ולהיפך).

דווקא  בעיתות משבר אנשים רבים מוצאים את הדרך לעשייה, ליצירתיות, ולאפיקי עניין ופעילות חדשים. המפתח כדי לצאת מדלת 'החדר הנעול' (כמטאפורה לתחושת מבוי סתום ו'אין לאן להתקדם' בחיים)  הוא בידינו. כיום, כמעט כל המידע הנדרש לנו עומד לרשותנו באינטרנט. אנו יכולים לקבל הכוונה והדרכה דרך אנשים אשר בחרו בדרך דומה, המשתפים בחוויות שלהם, ומעניקים 'טיפים' כיצד להתנהל בערוץ בו אנו בוחרים. דווקא במצבים בהם אנו 'תקועים' בחיים, שם טמונה ההזדמנות ללכת בדרך אחרת, להגשים את חלומותינו לשפר את איכות חיינו.

אודות המחבר

השארת תגובה