אם אין אני לי מי לי

אם אין אני לי מי לי

רבים מאתנו החווים את קשיי היום יום ואת תסכולי החיים, חשים, לעתים קרובות, שהם שטים בסירת החיים לבדם. הם מדמים את חייהם לספינה השטה במים סוערים ונאבקת בגלים הגבוהים כדי לשרוד ולהתקדם.

בחיינו האישיים אנו נושאים, לעתים, תחושה מדומה, כאילו והקשיים הם מנת חלקנו בלבד. כמתבוננים מהצד, נדמה לנו שחייהם של אחרים, הסובבים אותנו, הם רגועים, קלים יותר, מלאי עוצמה וסיפוק אישי. ההפך הוא הנכון. מעטים האנשים החווים מדי יום תחושת סיפוק, הצלחה ומימוש עצמי. אפילו מפורסמים ומצליחנים, שאין עוררים על הישגיהם, מעידים שהם חווים פעמים רבות תחושת כישלון, החמצה, והעדר שביעות רצון מהישגיהם. רובם ככולם מעידים על משעול חתחתים בדרך לצמרת. חלקם מתמכרים לסמים, אלכוהול, ולתחביבים מסוכנים, כדי להפנות את מרצם ותסכולם לערוץ אחר ושונה.

חשוב שנדע שאין בחיים קיצורי דרך. הדרך להצלחה תמיד רצופה קשיים, מהמורות ואתגרים. כפי כשחורשים שדה, המחרשה המטפורית שלנו תתקל באבנים קשות ובמכשולים, ומי שמספר לכם 'סיפור' אחר, התייחסו בחשדנות רבה לדבריו. כישלונות ואתגרים הם הדרך של היקום לגרום לנו לצמיחה ולגדילה אישית ומקצועית. מכאן, שתחושת הכישלון שאנו חשים, לפעמים, בשל תקלות או קשיים, היא סובייקטיבית לחלוטין, ולעתים קרובות אין בינה ובין המציאות ולא כלום. אולם חשוב שנבין שהרגשתנו הסובייקטיבית היא הקובעת את איכות חיינו, לטוב או לרע.

אם נלמד לאהוב את עצמנו על חולשותינו, תסכולנו, אכזבותינו, כישלונותינו, פליטות הפה המטופשות שלנו, ולעתים מעשינו האוויליים – ייטב לנו. אם נלמד לאהוב את כל אלו ולסלוח לעצמנו, תהיה איכות חיינו טובה ונחייה ברווחה נפשית. ביום שבו נפסיק לחשוב שכל מעשינו נמדדים ונשקלים, ומקבלים ציון לחיוב או לשלילה – בבת אחת נרגיש הקלה עצומה וחופש. כשנבין שאנחנו, ורק אנחנו, השופטים הבלעדיים של עצמנו, ורק לנו הזכות הבלעדית לעשות כן, או אז נחוש מאושרים. עם זאת, באותה מידה, נפנים שאין לנו הזכות לשפוט את הזולת במשקפיים שלנו. אנו נטולי יכולת ולגיטימיות לעשות זאת.

הכי חשוב הוא שנהיה מלאי חמלה ואהבה, קודם כל כלפי עצמנו ואחר כך לסביבתנו. אין זו אנוכיות אלא צורך בסיסי לאדם המבקש לעצמו חיים של רווחה נפשית ופיזית. אדם המתנכר לעצמו אינו יכול לאהוב אחרים.

אודות המחבר

השארת תגובה