כל גיל הוא זמן טוב לצמיחה ולהתחדשות

בהיותי מורה צעירה, זכורה לי שיחה שנחרתה בלבי עם מורה שיצאה לגמלאות. המורה, שהייתה אישה  מלאת מרץ וחיוניות אמרה לי פעם ברגע של גילוי לב: כשמזדקנים- רק הגוף מזדקן. הנשמה תמיד נשארת צעירה. 

המשפט התמים הזה, לכאורה, נחרת היטב בזיכרוני ואני משננת אותו לעצמי מדי יום.
בכל גיל ובכל תקופה צריך אדם לראות את עצמו כאילו והוא מתחיל את חייו. בדרך זו הוא יתמלא אופטימיות, חיוניות, ורצון  "להסתער" על החיים.
אדם הנעדר התלהבות בסיסית לחיים, ועושה את מטלות החיים באופן טכני- אינו חי באמת את החיים.
הוא קיים פיזית, אך נפשו, ליבו ורגשותיו- אינם נוטלים חלק בעשייה.
בשל כך הוא נעדר חיוניות, התלהבות ושמחה.  

ברגע שאדם מזהה אצל עצמו תחושות כאלו, זו אחריותו הבלעדית לטפל בעצמו ברמה הרגשית.
אחרת- הוא הופך למעין "זומבי". דווקא בעידן של מקצוענות ותחרותיות, אין תחליף להכנסת המימד האנושי והרגשי בכל עשייה אנושית ובכל תחום שהוא.

כולנו מכירים את האנשים הצעירים, אשר משום מה נראים לנו תמיד מבוגרים מגילם.
ארשת פניהם רצינית וכל הווייתם משדרת עייפות, העדר חיוניות ונבילה אישית.

לעומת זאת, אנחנו מכירים את האנשים ללא גיל.
אלו שמרבית שנותיהם מאחוריהם, אך הם מלאי חיוניות, שמחת חיים, עליצות ורעננות.
חלקם פעילים בתחומים שונים, אחרים עובדים במלוא הקיטור, אחרים לומדים וצומחים, מגלים כיוון מקצועי חדש ותחומי עניין חדשים, מטיילים בעולם, צורכים תרבות ובעלי תחביבים, כשהם מנצלים כל רגע ורגע מחייהם בהתלהבות ובשמחה.

מכאן, שלגיל הביולוגי אין כל השפעה על השמחה והחיוניות של אדם (בהנחה שבריאותו בגדר התקין).
כאשר הנשמה עייפה וזקנה, מדובר כנראה בנפש אדם שלא טופחה והוזנחה במשך שנים ארוכות, עד שהגיעה למצב שחיקה ונבילה. 

מה עלינו לעשות על מנת לשמור על הגיל המנטלי שלנו צעיר ורענן? 

ראשית, עלינו לדעת שהאחריות לכך היא עלינו.
הבחירה בראיית חיים אופטימית, התמקדות ביש והעצמתו, היא שתבטיח לנו חיים של חיים של חדווה וחיוניות ובסופו של דבר תעצב את איכות חיינו לטובה. 

בכל גיל כדאי לעסוק בפעילויות המעשירות אותנו נפשית ומטעינות אותנו באנרגיה חיובית.
רבות דובר על חשיבות הפעילות הגופנית לזרימה נכונה של הדם בגוף ולתפקוד תקין של מערכות הגוף.
בכל גיל יש להתאים את הפעילות הגופנית ליכולת הפיזית של הגוף ולבחור בענף ספורט שיש גם הנאה  בצידו.

אין ספק, כי הגישה החיובית לחיים- ראיית חצי הכוס המלאה- מכריעה את איכות חיינו.
אדם שמלווה אותו תחושה קבועה שהחיים אינם מחייכים אליו, המציאות אכן תהייה עבורו קשה ומייגעת, והוא ימצא את עצמו פעמים רבות במרה שחורה.
לאורך שנים תיפגע בריאותו בשל המתח הנפשי ותחושת הלחץ והתעוקה. 

עלינו למצות את האושר האישי בתוך המציאות הנתונה של חיינו. עלינו לחיות את החיים שיש לנו-ולא את אלו שיכלו להיות לנו. 

רבים נוטים לזנוח  את חיי החברה שלהם בשל לחץ בעבודה, מטלות משפחתיות או עייפות וחוסר רצון להשקיע בקשרים חברתיים.
קשר קבוע עם אנשים באינטראקציות שונות: בחוגים, במפגשים חברתיים, בפעילות התנדבות- ישמר את הצדדים החברתיים שכל כך חיוניים לנשמתנו.
מחקרים מראים כי אנשים בגיל מבוגר אשר יש להם רשת חברתית תומכת, הם מאושרים ובריאים יותר מאלו החסרים אותה.

חשיבות הקשר האנושי  עם הסביבה היא עצומה בכל גיל. לאנשים בגיל מתקדם מומלץ שלא להסתפק בקשר עם ילדיהם הבוגרים.
לכל אחד מהם חיים משל עצמו ויש לאפשר להם את מידת החופש לחיות את חייהם, מבלי להעיק עליהם ולהסתמך עליהם כדי שימלאו עבור הוריהם המבוגרים את הצרכים החברתיים. 

הטענת המצברים הנפשיים כמעשה יום יום, כשגרה חיונית, היא שתהפוך את חיינו למאושרים ובריאים יותר. 

השמחה מחזקת את המערכת החיסונית של הגוף ומחזקת את בריאותנו הפיזית והנפשית.
חפשו סיבות לצחוק ולשמוח .

עשו לכם הרגל להודות ולהוקיר תודה על מה שיש לכם מדי יום. הודו על הבריאות, על החיים, על הבית, על הפרנסה, על הילדים, החברים, הים, היקום, יפי העצים, וכן הלאה וכן הלאה.
מילות התודה הללו שתאמרו לעצמכם וליקום יעשירו את נפשכם. 

הרגילו את עצמכם להודות לאנשים המשרתים אתכם. השתדלו לראות בהם כסובייקטים ולא כאובייקטים. הדברים הללו נשמעים כמובנים מאליהם, אך בואו ונודה על האמת,  כמה מאתנו באמת מתפנים  להחליף מספר משפטים עם הקופאית המותשת המשרתת אותנו בסופרמרקט? 

כדאי שנחזור, במובנים מסוימים- לילד הקטן שבתוכנו.
בואו ונביט לרגע בתמונת הילד המחייך.
ניזכר בעצמנו כילדים חייכנים וחסרי דאגות. 

הילד מתענג על הפרטים הקטנים שבחייו.
הוא נהנה מהתענוגות הפשוטים והמובנים מאליהם עבורנו: אוכל, משחק, חיבוק, שיר.
הוא חי את הכאן ועכשיו, חסר את מימד הזמן של עבר ועתיד.
בכל רגע ורגע הוא נהנה מהיש בחייו וממה שיש לעולם להציע לו..

עדיין אין בו את הראייה הרחבה של העולם על שלל הגירויים והעושר הפיזי והרוחני.
הוא מלא בסקרנות ויצירתיות, אינו כבול לתבניות חשיבה סטריאוטיפיות, ולכן אופק המחשבה שלו פתוח ללא גבולות.

הוא חווה בכל פעם מחדש את שמחת הגילוי, ומתפעם כל פעם מחדש מיפי הטבע ומהחפצים המתגלים לו בסביבתו.

בגיל הילדות הילד אינו מודע למורכבותו של העולם, לאתגרים ולקשיים, הוא חף מציניות ומשיפוטיות ולא מוטלים עליו לחצים כל שהם (בהנחה, כמובן, שהוא חווה ילדות נורמטיבית).

בואו נחזור, בחלקים מסוימים בנפשנו ובחיינו, לילד הקטן הזה החבוי בתוכנו. 

נחזור לגלות את שמחת החיים, היצירתיות, חדוות הגילוי, ההנאה מהפרטים הקטנים, מהזוטות הכול כך מובנות מאליהן בעיניו של אדם בוגר.

נהנה מיפי הטבע, מהמוסיקה ומיופיו של היקום ונפסיק לראות בהם מובנים מאליהם בחיינו.

אנשים רבים מדי חיים את חייהם כאילו ואבן רחיים מונחת על צווארם והיא חוסמת אותם מלראות את יפי העולם.

בואו ונדמיין כאילו אנחנו קלים, פיזית ורגשית, ואנחנו משוחררים מהרחיים לסוגיהם.
חשוב שנדע שהרחיים הללו הן דמיוניות.
אלו כבלים מלאכותיים שאנו הנחנו על צווארנו בתהליכי החיים.

נדמיין שכל העולם חופשי לפנינו, והיקום מלא אפשרויות ודרכים ללכת בהן: מקצועית ואישית. רק ניקח את מה שיש לעולם להציע לנו…

נתרחק מכל מה שגורם לנו מועקה ועגמומיות. מכל מה שזולל מאיתנו אנרגיות של חיות ושמחה.

חשוב שנדע- לשינויים ולהתחדשות אין גיל

אחת מהדרכים להתחדשות ופתיחת דף חדש בחיים, היא ניקיון פיזי של מגרות, ארונות, שולחן עבודה, תיק עבודה, סביבת עבודה וסביבת וחיים.

כל אותם מקומות אחסון, הם הראי של נשמתנו.
שם טמונים חיינו הקודמים, זיכרונותינו, מצוקותינו, תקופות שנרצה לזכור וכאלה שנעדיף לשכוח.
את הזיכרונות הנעימים נשמור, כי טמונה בהם אנרגיה חיובית ומצמיחה, ואת האחרים פשוט נעביר הלאה. 

לאחרונה עברנו דירה.
כמות החפצים אשר הוחזקה במגרות הבית ובכל חלקיו גרמה לי לתחושת חנק.
חשתי שמסת החפצים המיותרים מונעת ממני חמצן, נשימה, התקדמות.
את רוב הפריטים בבית הישן מסרתי.
ביקשתי להיכנס לדירה חדשה מאווררת ממשאות כבדים מתקופות קודמות.
פתאום חשתי קלה, גם בגופי גם בנפשי.

הגעתי למסקנה כי בחיים עלינו להשקיע בחוויות ולא בחפצים. החוויות הן שיעצבו את הזהות שלנו ואת תודעת האושר והשמחה שלנו.
החפצים יישארו במגרות כאבן שאין לה הופכין.

לאדם המצוי בפרשת דרכים, בעמימות, בבלבול, בהתלבטות עם עצמו לגבי המשך דרכו בחיים, האישית והמקצועית- חשוב שיעשה קודם כל סדר בניירותיו ובמגרות חייו.
לזרוק את המיותר וישאיר רק את אלו אשר הוא עושה בהם שימוש יומיומי.
גם חפצים תקינים שאין בהם צורך רצוי להעניק אותם לאדם אחר הזקוק להם.
פחות זה יותר….חשבו על כך.

כך נטהר את חיינו מהשפעות וצללים הקשורים לעבר, ונתנקה מאנרגיות שליליות.
באופן הזה נפתח את ערוץ חיינו למשהו חדש.
נאפשר לאנרגיות חדשות להיכנס פנימה ולזרום לתוך חיינו.כך נפתח חסימות בחיינו.
חפצים ישנים שאין צורך בהם, חוסמים את חיינו מהתחדשות.

דרך נוספת להתחדשות, היא קניית בגדים חדשים, העברת בגדים ישנים לאנשים שישמחו בהם, וקניית חפצים וכלים נאים לבית. אפשר לסייד קירות, להחליף צבע, לשנות מיקום של רהיטים, לתלות תמונה חדשה, לכבס וילונות, לצבוע, לערוך שיפוץ קטן. להתחדשות נוכל להחליף תסרוקת, לשנות בושם, להחליף צבע בשיער, להתחיל חוג חדש, לקרוא ספר רוחני, להדליק נרות.

על פי תורת הפאנג שוואי, רצוי שבבית תהיה תמונה של מים זורמים, נחל, מפל, מזרקה – רצוי בצד הצפוני של הבית.
עשו מה שתחליטו.
העיקר שתרגישו התחדשות בחייכם.

תתחדשו!



אודות המחבר

השארת תגובה