ואהבת לעצמך

רבים מאתנו החווים את קשיי היום יום ואת תסכולי החיים, חשים, לעתים קרובות, שהם שטים בסירת החיים לבדם.
הם מדמים את חייהם לספינה השטה במים סוערים ונאבקת בגלים הגבוהים כדי לשרוד ולהתקדם. 
בחיינו האישיים, אנו נושאים תחושה מדומה, כאילו והקשיים הם מנת חלקנו בלבד.
כמתבוננים  מהצד, נדמה לנו שחייהם של אחרים, הסובבים אותנו, הם רגועים,  קלים יותר, מלאי עוצמה ומימוש עצמי.

ההפך הוא הנכון. מעטים האנשים החווים מדי יום תחושת סיפוק, הצלחה ומימוש עצמי.
אפילו מפורסמים ומצליחנים, שאין עוררים על הישגיהם, מעידים שהם חווים פעמים רבות תחושת כישלון, החמצה, וחוסר סיפוק עצמי. רובם ככולם מעידים על משעול חתחתים בדרך לצמרת.
רבים מהם מתמכרים לסמים, אלכוהול, ולתחביבים מסוכנים, כדי להפנות את מרצם ותסכולם לערוץ אחר ושונה.  חשוב שנדע שאין בחיים קיצורי דרך.
הדרך להצלחה תמיד רצופה קשיים, מהמורות ואתגרים. ומי ש'מספר' לכם סיפור אחר אל תאמינו לו. 

מכאן, שתחושת הכישלון שאנו חשים לפעמים בשל תקלות או קשיים, היא סובייקטיבית לחלוטין,  ולעתים קרובות אין מאום בינה ובין המציאות.
אולם חשוב שנבין שהיא הקובעת את איכות חיינו, בדרך כלל לרע.

אם נלמד לאהוב את עצמנו על חולשותינו, תסכולנו, אכזבותינו, כישלונותינו, פליטות הפה המטופשות שלנו, ולעתים מעשינו האוויליים – ייטב לנו.
אם נלמד לאהוב את כל אלו ולסלוח לעצמנו, תהיה איכות חיינו טובה יותר לעין שיעור.

ביום שבו נפסיק לחשוב שכל מעשינו נמדדים ונשקלים, ומקבלים ציון לחיוב או לשלילה – בבת אחת נרגיש הקלה עצומה וחופש.
כשנבין שאנחנו, ורק אנחנו, השופטים הבלעדיים של עצמנו, ורק לנו הזכות הבלעדית לעשות כן, או אז נחוש מאושרים.
עם זאת, באותה מידה, נפנים שאין לנו הזכות לשפוט את הזולת במשקפיים שלנו.
אנו נטולי יכולת ולגיטימיות לעשות זאת.

הכי חשוב הוא שבחיים נהיה מלאי חמלה ואהבה, קודם כל כלפי עצמנו ואחר כך לסביבתנו.
אין זו אנוכיות אלא צורך בסיסי בחיים של רווחה נפשית ופיזית. אדם המתנכר לעצמו אינו יכול לאהוב אחרים. 

בואו ונקבע לנו כלל בחיינו. נזרוק את פנקס החשבונות שלנו, ונהיה סלחנים כלפי עצמנו כלפי חברינו, בני משפחתנו, והאנשים סביבנו.

בילדותי, בשכונת מעוז אביב, ניהל בעל המכולת שלנו פנקס שחור, בו נרשמו חובות הדיירים.
אני זוכרת את הפנקס כחרב מאיימת, כעול נפשי שרדף את הורינו והותיר אותנו באופן תמידי בתחושה של חובה, של חוב לא סגור, של חשבון ישן שיש לבדוק כל העת.
תחושה של חובות בלתי נגמרים.

כמטפורה, הפנקס השחור הוא ה'שד הקטן' הקיים בתוכנו ומזכיר לנו כל העת שיש לנו חובות בלתי גמורים.
ברגע זה ממש החליטו לחיות את חייכם עם האנשים מסביבכם ללא פנקס שחור.
זרקו את העט ושכחו את עלבון האתמול.  

כשאתם חשים נפגעים הגיבו מיד בצורה עניינית, וכך סגרו  את הנושא.
זה יאפשר לכם להמשיך את חייכם ללא משא של כאב ותחושה של 'אני חייב להיפרע מאדם זה בשל הדברים שאמר או עשה'.
אנשים השומרים בלבם ובראשם את 'החובות' של הסובבים אותם, את העלבונות, הרוגז, הכעסים, אינם יכולים להיות מאושרים. כעסים אלו מכבידים קודם כל עליהם, על נשמתם, על מחשבתם ותודעתם.
תחושת העלבון מנהלת אותם. הם אינם פנויים להתחדשות ולצמיחה. תודעתם, מחשבתם, נפשם עסוקה בתחושת העלבון וזו מנטרלת אותם מהתקדמות לעבר יעדים חדשים. הם מתוסכלים, ממורמרים וכועסים. 
ערוצי האנרגיה וההתחדשות שלהם חסומים ואינם פתוחים להתחדשות ולצמיחה.
סופם, שיתפרצו בסיטואציה שאינה נוחה להם וכך יצרו קרע עם אותו אדם.
התוצאה תהיה ריב גדול ומועקה לאורך זמן.

ככלל, שליטה בחיים היא שליטה בכעסים ושליטה בדרך שבה אנחנו מלבנים נושאים כואבים עם אנשים, ברובד האישי והמקצועי.
אם נשלוט בתהליך, נקבע את העיתוי לשיחה ואת עיקרי התכנים, הרי נוכל להיות ממוקדי מטרה, להשיג תוצאות אפקטיביות ולשמור על היכולת לשתף פעולה עם אותו אדם.

נקודה נוספת למחשבה. חשוב בחיים לא להתחשבן ולא להתעצבן על כל זוטא, אלא, ובעיקר, להתעמת עם אנשים על נושאים מהותיים.
גם אם אנחנו צודקים, כדאי שנהיה חכמים ונשקול היטב אם כדאי לחולל מלחמת עולם על נושא שולי ולא חשוב.

לעתים, כדאי להתעלם מעלבון, ל'החליק' את הדברים ולתת להם לזרום בזרם החיים.
לשמחתנו, זרם החיים מאפשר לכולנו לעשות שינויים ותפניות. בדרך כלל נגלה לאחר זמן, שאפילו שכחנו את האירוע, ולא נבין על מה כעסנו.
תגובה, אם כן, מומלצת תוך זמן קצר ביותר, וגם אז, אם העניין אכן מהותי.
חשוב שנמתין מספר שניות על מנת לנסח את מחשבתנו ותחושותינו.
טבעה של אבן שזורקים למים שהיא יוצרת מעגלים גדולים יותר. לעתים עדיף פשוט לא לזרוק את האבן ולתת לדברים לחלוף. 

וביחס  לסלחנות כלפי עצמנו שהיא, החשובה ביותר בחיים. עלינו לדעת שבצלמנו, בדמותנו, ובסגולותינו האנושיות אנו יחידים ומיוחדים בעולם, ולכן לא ניתן להשוות את עצמנו לאדם אחר.
עשו תמיד השוואה עם נקודת הפתיחה
שלכם בחיים, ולא עם אנשים אחרים.

כל אדם פועל מתוך מערכת ייחודית של רגשות, ציפיות, חוויות קדומות של ילדות, חינוך, תכונות ומבנה אישיות שונה.
בואו ונסלח לעצמנו על הטעויות שאנו מבצעים ושעשינו בחיינו. נחבק את עצמנו בכל מצב, בהצלחות ובכישלונות שלנו, כי בהיותנו בני אדם רכשנו לנו  באופן טבעי את הפריבילגיה לטעות.
אין דבר כמעט שאינו ניתן לתיקון. אהבתנו לעצמנו, לילד הקטן שבנו, היא הדבר המהותי ביותר בחיינו.

אין זאת אומרת שעלינו לוותר על הרצון בצמיחה, התפתחות והשתפרות.
השתפרות והתפתחות תמידית היא המפתח לצמיחה האישית שלנו. נשאף תמיד לעשות את הדברים טוב יותר מבעבר.
נציב לעצמנו רף גבוה כל פעם מחדש.
ויחד עם זאת, נלמד להתייחס בסלחנות לחולשות שלנו, לכוחות הנפשיים והפיזיים המתדלדלים שלנו, לעייפות, לשכחה, למועקות ולמצוקות.
נאהב את עצמנו כפי שאנחנו. זוהי כל התורה על רגל אחת. ובד בבד, נאהב את הסביבה שאנו חיים בה כפי שהיא.
נמצא את היתרונות בכל סיטואציה ובכל מציאות שאנו חיים בה, נעצים אותם ונשתדל ליהנות מהמיטב.

אודות המחבר

השארת תגובה