המנוע הפנימי שבתוכנו

בכל אחד מאיתנו קיים מנוע פנימי 'הסוחב'  אותנו לאן שנבחר להגיע. כמעט הכול בחיים תלוי בנו, בהחלטה הפנימית שלנו, בהתמדה ובכוח הרצון שלנו. 

עלינו להאמין שביכולתנו להשיג את המטרות שלנו, יהיו אשר יהיו. חשוב שנהיה "חדורים בתחושת הצלחה" ונאמין שאנו מסוגלים להתמודד עם האתגרים הניצבים מולנו.
וזאת, על מנת להפוך את חיינו למספקים, בעלי משמעות ושמחים.

תחושת המסוגלות האישית חשובה יותר מהמסוגלות עצמה.
רבים האנשים אשר טמון בהם פוטנציאל אדיר אשר אינו ממומש והם חווים בחייהם תסכול מתמשך. הם לא מימשו את הפוטנציאל הגלום בהם בשל העובדה שהם אינם מאמינים בעצמם וביכולות שלהם ואין בהם את הכוח הנפשי להתמודד עם הקשיים בדרך. 

לעומת זאת, ישנם אנשים אשר למרות העובדה שלא בורכו בכישורים טבעיים מיטביים, יגיעו להישגים מקצועיים ואישיים גבוהים.
הם יגיעו לפסגות מקצועיות ואישיות בשל תחושת המסוגלות שלהם, בשל המאמץ שהם ישקיעו, בשל הנחישות והאופטימיות אשר מאפשרת להם להתמודד עם כישלונות ולהמשיך קדימה.
בסופו של דבר- הרוח האנושית היא שמנצחת ולא הכישורים.

איננו יכולים להיות אחראים לאירועים שאינם בשליטתנו- אך התגובה על אירועים אלו היא בידינו.
במלים אחרות- המפתחות בפנים. חשיבה חיובית ביחס לחיים, לאתגרים שלהם, לקשיים, למצבים כאלו ואחרים תקדם אותנו בחיים, תסייע לנו להיות שמחים יותר, פעילים, תורמים לעצמנו ולזולת, למשפחות שלנו, לקהילה ולחברה. 

אנשים רבים מדי מוותרים מראש על חלומותיהם, כשהם מעמידים על כף המאזניים את החלום מול התנאים האובייקטיביים – שמסתמנים כמכשולים בלתי עבירים ובלתי אפשריים.
בכך טמונה טעותם.
השיקולים הקרים הרציונאליים משקרים.
הם אינם מביאים לידי ביטוי את הלהט האנושי, את הנחישות, את כוח הרצון שמכניע, במקרים רבים, את כל המכשלות. 

בתחילת דרכה של התנועה הציונית היו מנהיגיה, ובראשם הרצל, לא יותר מאשר 'חולמים' ו'בלתי מעשיים', ואף ספגו ביקורת בשל כך.
אך אלמלא 'הפנטזיה הלאומית' שלהם- לא היינו היום חלק ממשפחת האומות ומדינת ישראל לא הייתה קמה. 

מסקנה – אם נאבד את היכולת האנושית הקסומה, הילדותית והתמימה משהו- לחלום, נאבד את טעם החיים. 

בידינו האתגר להפוך את התנאים הסביבתיים 'החוסמים' -ללא רלוונטיים.

דווקא  בעיתות משבר- אנשים רבים מוצאים את הדרך לעשייה, ליצירתיות, ולאפיקי עניין ופעילות חדשים.
המפתח כדי לצאת מדלת 'החדר הנעול' (כמטאפורה לתחושת מבוי סתום ו'אין לאן להתקדם' בחיים)  הוא בידינו. 
דווקא המצבים בהם אנו 'תקועים' בחיים, שם טמונה ההזדמנות ללכת בדרך אחרת, להגשים את חלומותינו לשפר את איכות חיינו.

במידה ואנו רוצים להגשים מטרה- עלינו להצהיר על כך, לכתוב זאת ולפרוט את המשימה הגדולה למטלות קטנות ולשלבי ביניים. 

באופן הזה המטרה 'הגדולה' והמפחידה- אשר נתפסת על ידינו כ'גדולה עלינו' ובלתי ניתנת להשגה- תהפוך לפתע למציאותית והרבה פחות מאיימת.
זכרו תמיד שגם רומא לא נבנתה ביום אחד.

חלקו את המשימה הגדולה לשלבי ביניים, רצוי עם תאריכים וצאו לדרך.
כצידה לדרך זכרו לקחת בתרמילכם נחישות, אמונה ואופטימיות.
הדרך אל המטרה לרוב לא תהיה קצרה.
בתהליך אמיתי ונכון אל היעד אין קיצורי דרך אלא חריש עמוק, תלם אחר תלם, כאשר לעתים 'המחרשה' המטפורית שלכם תיתקל במכשולים.
כאשר חורשים שדה תמיד יש אבני נגף בדרך, זהו התהליך הטבעי. 

תמיד זכרו שאתם ורק אתם מנווטים ומובילים את ספינת חייכם.
המנהיגות על חייכם היא בידכם. כאשר אתם מתכווננים למטרה, מגלים נחישות ומאמצים כדי להשיגה- היקום ייתן לכם רוח גבית.

בהצלחה!

אודות המחבר

השארת תגובה