גבולות והישגים

גבול הוא קו שאנחנו תוחמים פיזית, סמלית, מחשבתית ותודעתית והוא נגזר מהשורש ג.ב.ל- ממנו נגזר גם הפועל- להגביל, הגבלה.

בחיים אנחנו זקוקים לגבולות בהתנהגות ובהתנהלות היום יומית שלנו מול עצמנו ומול העולם. הגבולות הם בבחינת הרסנים האנושיים שלנו וה'ברקסים' שאנו מציבים לעצמנו ולאחרים בכל תחום מתחומי חיינו.
אנחנו מציבים גבולות לעצמנו ולאחרים בהתאם למערכת הערכים שלנו, סדרי העדיפויות שלנו, כוחותינו הפיזיים והרגשיים, ובהתאם לצרכים והרגישויות שלנו. 

החברה האנושית קבעה קודים של התנהגות- נורמות שאינן כתובות אבל בסיסיות בחיי בני אדם והן נלמדות בתהליך הסוציאליזציה. בתהליך החינוכי ילדים לומדים מהם הגבולות ואף בודקים כל העת את גבולות המותר והאסור.
הצבת הגבולות והשמירה עליהם מהווים חלק חשוב בתהליך החינוך. 

רבים מהאנשים קובעים, באופן לא מודע, גבולות לעצמם גם במחשבתם- עד לאן הם יכולים להגיע.
בכך שאנחנו קובעים גבול במחשבתנו, בדמיוננו ובתודעתנו- אנחנו מראש מגבילים את יכולתנו להגיע להישגים, וזאת משום שהתודעה שלנו אינה מסונכרנת עם השאיפות שלנו.
היא תשדר לנו מסרים שליליים ביחס ליכולתנו להשיג מטרות ויעדים בחיים.

רבים מאיתנו חושבים בתבניות חשיבה שמגבילות אותנו. אנחנו פועלים פעמים רבות כ'טייס אוטומטי' – בדרכים המוכרות בהן אנו רגילים לפעול, אך לא שואלים את עצמנו מדוע אנחנו עושים כך ולא אחרת.
ייתכן ואפשר היה לפעול בדרכים אחרות ולהגיע לתוצאות שונות וטובות יותר.
תבניות החשיבה מקבעות אותנו ומגבילות אותנו. 

רבים האנשים החוששים להיות יוצאי דופן וחריגים והם מצייתים לנורמות חברתיות מגבילות שפעמים רבות 'מסרסות' אותם וחוסמות את היצירתיות שלהם.
הם חוששים לעשות צעדים שעשויים לגרור הרמת גבות ולגלוג במעגלים החברתיים סביבם. חשוב שנזכור שאנשים העושים מעשים בלתי שגרתיים, יגיעו, בסופו של דבר, להישגים לא שגרתיים.

לכן, השינוי והצמיחה מתחילים בפריצת הגבולות במחשבה ובתודעה.
ברגע שנראה את עצמנו כאילו ואנחנו בעמדה ובמקום שבו היינו רוצים להיות, אזי עשינו כבר את חצי הדרך לשם.

השינוי הראשון הוא בתודעה שלנו. נתחיל לחשוב באופן "טבעי", כאילו ומובן מאליו שנגיע למקום בו נרצה להיות, ואז התהליכים  יהיו קלים משום שגם היקום ייתן לנו רוח גבית.
כאשר אנשים מתכווננים למטרה – הרי שכוחות היקום והטבע יתחברו לרצונות שלהם ולפעולות שהם עושים כדי להשיג את המטרה. 
את המשימה ה'גדולה' יש לפרוט לצעדים קטנים, לשרטט שלבי ביניים בעשייה.
הקושי הגדול שלנו הוא בדרך כלל הצעדים הראשונים.
אנשים רבים חוששים, מקבלים 'רגליים קרות' בבואם להניע תהליך שינוי.
ברגע שנעשה צעדים ראשונים, הדברים יזרמו באופן טבעי.
בחיל השריון נהוג לומר:
הדברים מסתדרים בתנועה. 

חשוב שנהיה בזרימה, שנתניע תהליך.
פסיביות היא מסוכנת יותר מצעד כושל.
היא מקבעת אותנו במקום, ממסמרת אותנו למציאות לא רצויה. 

לסיכום- על מנת לעשות שינויים חיוביים בחיים ולהשיג הישגים, צריך קודם כל לדמיין שאנו נמצאים במקום המבוקש, לעשות צעדים ופעולות כדי להשיג אותם וכך גם נקבל תמיכה ורוח גבית מהיקום.  והעיקר- לא לפחד כלל.

אודות המחבר

השארת תגובה